שלהי הרנסאנס וראשית תקופת הבארוק, הניבו בעיקר פריחה תרבותית ואמנותית ענפה, אך למרבה הצער גם מספר התפרצויות בהן היכה "המוות השחור" ללא רחם ביבשת אירופה.
המגיפה הגדולה שהייתה קיצונית לאין ערוך מן ה – Covid–19, הגיעה לשיאה בין השנים 1346-1353, ונטלה את חייהם של מליוני תושבים באירופה.
אחת מן ההתפרצויות המאוחרות של המגיפה במרכז אירופה פגעה בוינה בשנת 1679.
באותה שנה חי בוינה זמר בלדות נודד (מינסטרל) בשם מרקס אוגוסטין, שהיטיב לנגן על חמת חליליו.
אוגוסטין נהג לשוטט בפונדקיה של וינה ולשעשע את מאזיניו בבלדות וסיפורים מתובלים בהלצות.
קסמו הרב וההומור השנון קסמו ונעמו לאזניהם של תושבי וינה, במיוחד בעת הקשה, ואלה קראו לו בחיבה:
"אוגוסטין היקר", "Der Liebe Augustin".
כינוי שברבות הימים יהפוך לשירו המפורסם "Ach, du lieber Augustin", הו אוגוסטין היקר.
מכל מקום, האגדה מספרת כי לילה אחד כאשר המינסטרל שירך דרכו לביתו כשהוא תשוש והלום שיכר, כרע ונפל לתעלת השופכין שבצידי הדרך ומיד נרדם.
הקברנים שעברו בחצות ולקטו את חללי המגפה, היו בטוחים כי אוגוסטין האומלל השיב נפשו לבורא והשליכוהו על חמת חליליו לקבר האחים אותו כרו מחוץ לחומות העיר.
למחרת היום, הקיץ אוגוסטין המבועת למשמע יבבת האוויר שנותרה בשק העור שבחמת חליליו ומצא עצמו לכוד מתחת לערימת גופות.
אוגוסטין נאבק בשארית כוחותיו, אך מאמציו הנואשים לחלץ עצמו לא נשאו פרי. לבסוף כמעשה יאוש, גישש בידיו וכאשר מצא את צינור הנשיפה, הניחו בפיו ועשה את מה שידע לעשות היטב.
ישנם המספרים כי ניפח את חמת החלילים ונתן לכלי לזעוק בשמו, אך יש שגורסים כי ביקש למות באותו האופן שבו חי, כשמנגינה ערבה מלווה את לכתו.
למשמע היבבות החלושות והנוגות שעלו מערימת הגופות המצחינה חשו למקום עוברי אורח.
ככל שקרבו לאוגוסטין שמעו את הצליל הנוגה ביותר ששמעו מעודם, שם מצאו אותו מוטל שרוע וחבול.
למרבה הפלא, למרות שכמעט ונקבר בעודו חי לצד הגופות הנגועות, שרד אוגוסטין ללא פגע והשיר "הו אוגוסטין היקר", הפך לסמל תקווה עבור תושבי וינה.
הפונדק היווני – Griechenbeisl
אחד המקומות בהם אוגוסטין נהג להופיע היה ב-Griechenbeisl, הפונדק היווני האותנטי פעיל גם היום ושוכן ב- Fleischmarkt 11. הפונדק קיבל את כינויו בשל מיקומו הסמוך ליד הכנסייה היוונית האורתודוקסית.
מספרים כי בטהובן, שוברט, ברהמס ואפילו מארק טוויין נהגו לסעוד במקום השומר על אווירה שקטה ועל תפריט אוסטרי מסורתי.
עמוד המגיפה – Pestsäule
ומה בנוגע למגיפה הגרועה ביותר בתולדות העיר..
ביציאה מן המוזאון היהודי על רחוב גראבן, ניצב ה- Pestsäule, עמוד המגיפה המתנשא לגובה 21 מטר ועליו פסל בארוק מוזהב ומרהיב.
העמוד מציין את קץ המגיפה הנוראית שגבתה את חייהם של כ 75,000 מתושבי העיר בשנת 1679.
היתה זו אותה מגיפת דבר נוראה שהיכתה באירופה במאות הקודמות וכעיר מסחר וינה היוותה עבורה טרף קל.
למיגור המגיפה, עשתה וינה צעדים ראשוניים כשהשתמשה באמצעי תברואה מודרניים, אם כי בתוספת טקסיות דתית, הקזת דם ושימוש בעלוקות.
היה זה, פול דה סורבה רופא העיר, בסיוע חברי מסדר השילוש הקדוש, שהקימו בתי מרפא מיוחדים לטיפול בחולים הנגועים ואת החללים השליכו בבורות ענקיים מחוץ לגבולות העיר (כמו בסיפור עם אוגוסטין), שם שרפו אותם.
על מלאכת העיצוב הופקד פרנץ מנגאטי (Franz Menegatti) וביצירה השתתפו אמנים רבים בין 1682-1692.
עמוד הבארוק המורכב שזכה לכינוי השילוש הקדוש (Dreifaltigkeitssaule) הונף ב- 1693 והחליף את האנדרטה הפשוטה שהציבו חברי המסדר בעת המגיפה.
היצירה התאטרלית משלבת איקונוגרפיה דתית עם פרופגנדה ומוטיבים של שושלת בית הבסבורג.
הדמויות בבסיס מייצגות את נצחון האמונה על המגפה, ליבו של הפסל מוקדש לסמלי הקיסרות ולדמותו הכורעת בתפילה של הקיסר לאופולד הראשון, שעל פי השמועות, נמלט מן העיר עם פרוץ המהפכה ואת תפילתו שטח ממקום בטוח יותר.
בראש העמוד היונה המייצגת את רוח הקודש, מתחת מלאכונים מוזהבים (פּוּטי) וענן פירמידלי משובץ מלאכים.
למרות הבנייה המתמשכת, התיקונים התכופים ומספרם הגדול של העוסקים במלאכה, המונומנט הומוגני למדיי.
האנדרטה ציינה את המעבר לעידן הבארוק הגבוה בווינה ושימשה מודל חיקוי למונומנטים רבים באזור.
זה הזמן להקשיב לצלילי האקורדיון של ויל גלהה ולשיר "O, du lieber Augustin" (הו אוגוסטין היקר)
אהבתם? אשמח לשיתופים