לא הרחק מן הנמל העתיק של מרסיי, על אם הדרך המקודשת (Voie Sacrée) בואכה מנזר סן ויקטור, שוכנת בקרן הרחוב ה – Four Des Navettes שעל משקוף דלתה מעיד השלט – “המאפייה הותיקה ביותר במרסיי”. סיפורו של המקום, הוא לאמיתו של דבר סיפורה המרתק של ה- נָאבֶט (Navette) – עוגיה דמויית סירה בניחוח הדרים, יבשה במקצת, אך עם מסורת נוצרית מפוארת ורבת שנים.
מאפיית ה – Four des Navettes הותיקה במרסיי
Erica Ashleson ©
הקנדלמאס – מיסה של נרות ועוגיות
את עוגית הנָאבֶט (בתרגום חפשי – המעבורת) תמצאו במרסיי ולמעשה בכל רחבי פרובאנס משך כל ימות השנה. אבל את מלוא התהילה מקבלת העוגיה ב-2 בפברואר חג הטהרה (La Chandeleur), שעה שהמוני הצליינים נוהרים למיסת הנרות במנזר סן ויקטור ומצטיידים במלאי עוגיות ונרות שיספיק לשנה הקרובה.
חג הטהרה ידוע גם כ”חג המפגש” – ומציין את טיהורה של מרים והבאתו הראשונה של ישוע התינוק לבית המקדש. בברית החדשה מצויין, כי כאשר מלאו 40 ימי טהרתה, הגיעה מרים עם יוסף בעלה להקריב קורבן יולדת ולקיים את מצוות פדיון הבן (כנדרש בספר ויקרא פרק י”ב). במהלך הביקור פגשו ההורים בשמעון הזקן (סן סימון) שאחז בפעוט ובהשראת רוח הקודש הכיר בו כמשיח המיועד.
הצגתו של ישוע בבית המקדש.
ציור של ג’ובאני בליני – 1460
מוזיאון קווריני סטמפליה – ונציה
המפגש עם שמעון הקדוש הוא שנתן לחג את שמו “חג המפגש”, שלימים גם קיבל את הכנוי “קנדלמאס” (מיסת הנרות) בשל המנהג הקתולי לברך את נרות הדונג בהם ישתמשו כל השנה.
ראוי לציין, כי מיסת הנרות לא הגיעה יש מאין, והתבססה על מקורות פולחן פגאניים עתיקיים אותם הנצרות ניכסה לעצמה. ידוע כי במועד זה, נערך פולחן לאלה הפגאנית אימבולק ובו נהגו הקלטים להדליק נרות, כדי לגרש את כוחות האופל ולסייע לבוא האביב. הרומאים אף הם נשאו לפידים בחצות ב”פסטה קנדלרום” כאקט מטהר בעת ההכנות לחגיגות הלופרקאליה שנערכו ב- 15 לפברואר לכבודו של אל העדרים והפריון – לופרקוס.
הנצרות שנאלצה להילחם בטכסים הפגאניים, הבינה כי הדרך הקלה ביותר היא למעשה לנצר אותם.
הדעה הרווחת היא כי האפיפיור גלסיוס בשלהי המאה ה-5 (או הקיסר יוסטיניאנוס באמצע המאה ה-6) ,הוא שהנהיג את הקנדלמאס כתחליף המתבקש לטכסים הפגאניים.
מלבד עניין הנרות, התפתחה במרסיי המסורת, להגיע ביום המיסה לשער הכניסה למנזר, ולרכוש את העוגיות המקודשות, הנושאות עימן הבטחה לאושר, ומשמשות סגולה כנגד נזקי טבע ושאר מרעין בישין. הרוכשים המאושרים נוהגים לאחסן את העוגיות, ורק כעבור שנה בסמוך למיסה הקרבה לשרוף את הנר ולאכול מן העוגיה .
עם השנים, ממכר העוגיות עבר למאפיית ה- Four Des Navettes הסמוכה למנזר, בהסכמת הגורמים הקתוליים שנתנו את ברכתם לעניין.
ממכר נרות ועוגיות נאבט בשער הכניסה למנזר סן ויקטור – גלויה 1920
המסורת הקדושה של עוגיית המעבורת
לעניין אפיית העוגיה וצורתה היחודית מספר גרסאות שונות ומעניינות:
גרסא אחת מציינת, כי אפיית העוגיה החלה כבר בשלהי המאה ה-13, כשמבין שבריה של ספינה שעלתה על שרטון בסמוך לחופיה של מרסיי – נסחף פסלון של המדונה. שמלתה הירוקה של המדונה הייתה מוכתמת, על ראשה היה מונח כתר זהב, וגווניה הדהויים של המדונה מעץ הפוליכרום – היו מוכתמים בפטינה ירוקה. בעלי המלאכה ותושבי מרסיי ראו במדונה אות משמיים כהבטחה להגנה על העיר ועל יורדי הים, ונחתומי העיר דאגו להנציח את המאורע בעוגיה המוארכת.
גרסא אחרת, גורסת בעקשנות כי המאפה מהווה תזכורת לפולחן פגאני קדום של “האלה הגדולה” וצורתו אינה אלא האיבר הנשי הידוע כמקור הפריון.
אולם האגדה המקובלת והרווחת עד היום היא: שהעוגיה קיבלה את צורתה לזכר אותה מעבורת שהביאה לחופי פרובאנס את קבוצת המאמינים, שכללה את מרים המגדלית, מרתא אחותה, לאזארוס הקדוש ומקסימיניוס לפני כ-2000 שנה. לפי המסורת הנוצרית, רק ההשגחה העליונה היא שניווטה את הסירה הדולפת בלב ים סוער לעבר פרובאנס, שם עמלו הקדושים לנצר את תושבי המקום. (לסיפור המלא).
אחד מצאצאי אותם נוצרים, כך מספרים במרסיי, היה אופה מקומי בשם אווירוס (Aveyrous) שמסיבות כלשהן (דתיות ו/או כלכליות) ביקש לשחזר את הסיפור הנוצרי בשנת 1791 ועיצב עוגיה בצורת מעבורת.
עם השנים, המעשייה הנוצרית, ומראה המעבורת חברו לעיסה אחת, והקנו לעוגיה – נופך של קדושה.
הנאבט: מעבורת קדושים או איבר הפריון הנשי?
תהלוכת הנרות של מרסיי
בחמש בבוקר ה-2 לפברואר, יוצאת מידי שנה, תהלוכה רבת משתתפים הנושאים בידיהם נרות, ומטפסים מרציף דה בלג’ (Quai des Belges) לעבר מנזר סן ויקטור, תזכורת קטנה לעלייתם של יוסף, מרים והפעוט לבית המקדש. בנוכחות ראש העיר, מברך ארכיבישוף מרסיי בחזית המנזר את העיר מרסיי, הנמל ואת נרות הדונג הירוקים שישמשו בטכסים כל ימות השנה.
עם תום הברכות נערכת במנזר מיסת הנרות הקתולית (הקנדלמאס) המציינת את טיהורה של הבתולה, והגעת מרים המגדלית לחופי פרובאנס.
נרות הדונג הירוקים המשמשים בכנסייה כל ימות השנה Acor-Cannes ©
בשעה 8 בבוקר, צועד הארכיבישוף בלווי פמליתו הנכבדת למאפייה הסמוכה למנזר, ונותן את ברכתו לעוגיות ובעיקר לתנור העתיק.
התנור המקומר משלהי המאה ה-18, נתן את שמו למאפייה (Four Des Navettes – תנור הנאבטים) ואחראי במידה רבה לאיכותם המקורית של עוגיות הנאבט.
במובן זה, ראוי גם לציין את ז’אן קלוד אמבר ובנו ניקולה, השומרים על איכותם הבלתי מתפשרת של העוגיות, ונוצרים בקנאות את המתכון המקורי הסודי העובר במשפחה מאב לבן, מאז 1791.
מאפיית ה”פור דה נאבט” היא חלק בלתי נפרד מן המורשת התרבותית המקומית של מרסיי ופרובאנס. תושבי מרסיי אוהבים את עוגיית המעבורת עם ניחוח ההדרים המעודן, אבל בעיקר מוקירים את הטכסיות
הנלווית לעוגיה ואת ערכה הסימבולי הרב.
בסרטון הבא תוכלו לצפות בתהלוכת המיסה לעבר המנזר ובברכת ארכיבישוף מרסיי
לעוגיות הנאבט ומאפיית ה Four Des Navette